החלטתי לזכות את הנאשם בהעדר הוכחה לכאורה לאשמתו, ואלו נימוקיי:
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה לפי סעיף 60 (א) (2) (3) (4) לפקודת סימני מסחר (נוסח חדש) התשל"ב - 1972 (להלן - הפקודה).
הנאשם הואשם בכך שייבא אלפי זוגות נעלים וכן החזיק ומכר דברי הנעלה הנושאים את הכיתוב
LEE באופן שיש בו להפר סימני מסחר שונים, לרבות סימני מסחר 158059 וכן 140165.
אין מחלוקת על כך שדברי ההנעלה נתפסו מעם הנאשם, ולפיכך לא היה צורך בעדותם של ע"ת 1 ו-2, הודעתו של ע"ת 4 הוגשה בהסכמה ואילו ע"ת 3 העיד בבית המשפט.
מקץ עדותו ביקש ב"כ הנאשם שלא להשיב לאשמה היות שלא הוכחה ולו לכאורה והצדדים הגישו סיכומים בשאלות שהוכתבו על ידי בית המשפט.
המחלוקת נסבה סביב שאלה בסיסית אחת: האם פעל הנאשם בניגוד לאמור בסעיף 60 לפקודה, דהיינו - האם ייבא, החזיק או מכר, ללא רשות מבעל הסימן, "
טובין או אריזתם
שסומנו בסימן מסחר הרשום בפנקס לגבי אותם טובין או בחיקוי של סימן כאמור, והסימון
עלול להטעות אדם אחר".
מצאתי כי התשובה לשאלה זו הינה שלילית ואפרט:
בבסיסו של עניין הואשם הנאשם בשימוש
במוצרי הנעלה באופן שיש בו כדי להטעות שמא עשה הנאשם במוצרים אלה כאילו הם מתוצרת חברת
LEE.
לחברת
LEE מספר סימני מסחר:
א. סימן מסחר 24282 (ובו האותיות
LEE
כשהן מחוברות). (הוגש מטעם הנאשם נ/5).
ראשית אומר כי אני מקבל את טענת התביעה שניסוח כתב האישום המייחס לנאשם הפרת "
סימני מסחר שונים של
LEE
... לרבות סימני מסחר..."מאפשר לתביעה להוכיח גם הפרת סימני מסחר שאינם נקובים בכתב האישום, ובלבד שסימנים אלה נמצאים בחומר הראיות שנמסר לעיון הנאשם, אף שמן הראוי להעמיד את הנאשם ביתר שאת על האשמה שהוא מתבקש להתגונן מפניה ולציין באופן ברור את סימני המסחר שהיא מתעתדת לטעון בגינם, ואף שעצם ציון סימני מסחר ספציפיים בכתב האישום, ולא אחרים, יש בה כדי לרמוז על בעייתיות באלו שנפקד מקומם מכתב האישום.
על פי חוות הדעת שהוגשה מטעם התביעה ת/1 הפר הנאשם את הסימן היות שעשה במוצרי הנעלה עליהם התנוסס הכיתוב "
LEE SHOES ".
אני מקבל לצורך העניין את טענת התביעה כי העובדה שהאותיות
LEE שעל מוצרי ההנעלה שהחזיק הנאשם לא היו מחוברות, בניגוד לאלה שבסימן המסחר, אין בה כדי לזכותו מעוון הפרת סימן המסחר.
בהתחשב בכך, לא נזקקתי לטיעוני התביעה לעניין סימן המסחר 82807 (שלא הוגש לבית המשפט) בו ככל הנראה האותיות
LEE אינן מחוברות (סימן "לא מעוצב", כלשון התביעה).
יחד עם זאת, עיון בסימן המסחר מורה שסימן המסחר חל, כלשונו, על "
מכנסיים, מכנסיים קצרים, כותנות וחולצות, מעילים, מעילים קצרים, רפפות, מגבעות, בגדי עבודה, הכל עבור גברים, נשים וילדים".
ניתן לומר שפירוט כה מדוקדק של מוצרי ההלבשה שסימן זה מחסה בצילו מוציא מניה וביה כל פריט לבוש אחר שאינו נכלל ברשימה זו מגדר תחולתו של סימן המסחר, כך לדוגמא, לגבי עניבות, הלבשה תחתונה, גרביים, או כל מלבוש אחר, קל וחומר שאין סימן המסחר חל על מוצרי הנעלה, לא ניתן להרחיב את תחולתו של הסימן אל מעבר למה שהוא מכיל, נוכח הפירוט המדוקדק שהסימן נוקט בו, בכלל, ובהליך פלילי בפרט, הן לאור לשונו המפורשת של הסעיף "
טובין... שסומנו בסימן מסחר הרשום בפנקס" והן לאור העובדה שמוצרי הלבשה ומוצרי הנעלה אינם טובין מאותו הגדר (השווה ע"א 352/69 חברת מנהטן נ' המגפר בע"מ, פד"י כ"ג (2), 373) ולא ניתן לגזור לגביהם גזירה שווה.
זאת ועוד, העובדה שבסימני המסחר האחרים שיסקרו להלן יש אזכור מפורש של נושא הנעלה, ובזה אין, וכאשר מדובר באותו פנקס סימני מסחר ובאותו גורם מסחרי אשר פעל לרשום את הסימנים הללו, וממילא היה ער לאפשרות והצורך בהכנסת תחום ההנעלה לרישום סימן המסחר, אתה למד, כי סימן זה לא חל על הנעלה.
מכאן שהאמור בחוות הדעת שהוגשה מטעם התביעה כאילו הפר הנאשם את סימן המסחר 24,282 אינו נכון ולא בכדי נמנעה התביעה מלרשום סימן זה בכתב האישום אלא ציינה בו את סימני המסחר 158059 וכן 140165 ודווקא אותם.
ב. סימני המסחר 158059 וכן 140165: